מאמרים

אין כמעט דבר פחות רומנטי מהסכם ממון: כולנו רוצים להיסחף אל חיי הנישואין שלנו על כנפי הרומנטיקה וללכת חבוקים אל השקיעה כמו שהוליווד לימדה אותנו.לדבר לפני החתונה על הסדרים של חלוקת רכוש בעת גירושין נראה ממש לא במקום ומחרב את כל הכיף של תכנון חתונה.
אבל אם נזכור שחתונה אינה רק ערב קסום אחד אלא תחילתו של מסע משותף בן שנים רבות נבין שאולי יש עוד דברים שכדאי לחשוב עליהם חוץ מרומנטיקה.
יתרונותיו של הסכם ממון שנכרת עם הנישואין הוא בכך שניתן לקבוע את חלוקת הרכוש – ולעיתים גם ענייני מזונות ואחזקת ילדים – בשלב בו בני הזוג אוהבים זה את זה והכעס והשנאה שעלולים להתלוות להליך גירושין אינם משבשים את שיקול דעתם. הסכם ממון – מה חשוב לדעת?

זוג שיתגרש לאחר שחתם על הסכם ממון יגלה שיש לו הרבה פחות נושאים לריב עליהם. כתוצאה מכך ניתן לצמצם מאוד את ההליכים המשפטיים בין בני הזוג ולחסוך הן בכסף והן במתח, חרדה וכעס.

על מנת שהסכם אכן יהיה הסכם ממון לא די לנסח הסכם ולחתום עליו אלא יש לאשר אותו באופן הקבוע בחוק יחסי ממון. ניתן לאשר את הסכם הממון לפני הנישואין אצל נוטריון או אצל רושם הנישואין (בדרך כלל הרב) או שניתן לאשרו לאחר הנישואין בביהמ"ש לענייני משפחה או בביה"ד הרבני.

ההמלצה שלנו היא העדיף אישור בביהמ"ש לענייני משפחה ולבקש כי ביהמ"ש לא רק יאשר את ההסכם אלא גם יתן לו תוקף של פסק דין.

מתי כדאי לעשות הסכם ממון? קודם כל כאשר ההסדר של איזון המשאבים לא מוצא חן בעינכם ואתם רוצים הסדר אחר. למשל אם אינכם רוצים לשתף את בן זוגכם בפנסיה שתצברו במהלך הנישואין. במקרה כזה הסכם ממון יבטיח לכם חלוקה כלבבכם– אם תדאגו לאשר אותו כנדרש בחוק.

המקרה השני הוא רכוש שיש לפני הנישואין ושקיים חשש ש"יתערבב" במהלך הנישואין. למשל: הבעל קנה דירה לפני שנישא והיא רשומה על שמו אבל הוא משלם משכנתא על חלק מהדירה וממשיך בתשלומים גם לתוך הנישואין מכסף שהוא מרוויח במהלך הנישואין.

בנוסף היו מקרים שבהם בתי המשפט קבעו שרכוש שניתן במתנה או בירושה בכל זאת יאוזן אם הוכח שבן הזוג השתתף באחזקה או שיפוץ או אם הוא רומה ע"י בן זוגו שאמר לו כי הרכוש גם שלו. מקרה כזה הוא של אישה שהאמינה לבעלה כי אין צורך שבני הזוג יקנו דירה כי הרי יש להם דירה שירש הבעל מהוריו. ביהמ"ש פסק כי התנהגותו של הבעל מחייבת לתת לאישה מחצית מערך הדירה. לפיכך אם רוצים להבטיח באופן מוחלט רכוש שנרכש לפני הנישואין או ניתן במתנה או ירושה במהלכם כדאי לערוך הסכם ממון. על אופן עריכת הסכם ממון נעמוד במאמר נפרד.

חשוב מאוד להיעזר בעורך דין בניסוח הסכם ממון שכן ניסוח לא מספיק דווקני יכול ליצור בעיות בעתיד. זכרו כי הסכם ממון – שנקרא במקרה כזה הסכם חיים משותפים – יכול להועיל גם לזוגות שחיים יחדיו ללא נישואין. גם הסכם חיים משותפים כדאי מאוד לאשר בביהמ"ש.

כאשר הורים מתגרשים ונקבעת משמורת הילדים אצל אחד מהם יש לקבוע גם את הסדרי הביקור של הילדים עם ההורה שלא קיבל את המשמורת עליהם.

גם כאן מומלץ מאוד להגיע להסכמה בין ההורים ולא להזדקק לביהמ"ש ואולם באין ברירה יש להגיש תביעה בעניין זה – בד"כ כחלק מתביעה בעניין המשמורת.

הסדרי הביקור יקבעו גם הם ע"י ביהמ"ש בהסתמך על חוות דעתם של מומחים – פקידות הסעד או מומחה למסוגלות הורית.

בד"כ יקבע כי ההורה שלא קיבל את המשמורת יקבל את הילדים לביקור פעמיים בשבוע וכן בכל סוף שבוע שני. בד"כ הביקורים יהיו עם לינה.

כאשר יש טענה כי ההורה הלא משמורן נוהג באלימות בילדים או מתעלל בהם באופן אחר ניתן להגיש בקשה לביקורים מוגבלים ומפוקחים. ביהמ"ש יבחן את הטענות ואם ימצא כי יש בהן ממש יקבע כי ההורה הלא משמורן יראה את הילדים במרכז קשר: זהו חדר המצוי בד"כ בלשכת הרווחה במקום מגוריהם של הילדים בו יכול ההורה הלא משמורן לפגוש את הילדים בהשגחת עובד סוציאלי. ביקורים כאלו נערכים בד"כ פעם או פעמיים בשבוע לפרק זמן קצר של שעה או שעתיים לכל היותר.

חשוב לזכור כי ביקורים מפוקחים כאלו הם עניין בעייתי מאוד: מצד אחד ברור כי האינטרס של הילד הוא כי יהיה לו קשר חם, חופשי ורב ככל האפשר עם כל אחד מהוריו וברור כי קביעת ביקורים בפיקוח פוגעת בכך. מצד שני לעיתים אכן קיימת סכנה לגופו של הילד ואפילו לחייו כפי שראינו בעת האחרונה וביקורים מפוקחים הכרחיים להגנה עליו. למרבה הצער ישנם הורים לא מעטים שאינם מהססים להטיח בבני זוגם לשעבר האשמות שווא על התעללות בילדים על מנת להרחיקם מהילד. לא תמיד מצליח ביהמ"ש להבחין בין האשמות שווא כאלו לבין חששות לגיטימיים.

זכרו: לילד שלכם מגיע לקבל קשר עם שני הוריו. אל תבלבלו בין הצרכים והרצונות שלכם לבין אלו של ילדכם והימנעו ככל האפשר מעירוב הילד במחלוקת ביניכם. רק אם יש לכם חששות אמיתיים ומבוססים בקשו ביקורים.

אחד מחסרונות הגלובליזציה והניידות המוגברת שהביאה עמה הוא נושא חטיפות הילדים. כאשר זוג מתגרש וכל אחד מבני הזוג רוצה להתגורר בארץ אחרת היכן יגורו ילדיהם? מי יקבע? מה היא חטיפה וכיצד מתמודדים עמה?

על מנת להתמודד עם שאלה זו חתמו רוב מדינות המערב על אמנת האג המגדירה מה היא חטיפה ומסדירה את הטיפול בחטיפות ילדים. כל המדינות החתומות על אמנת האג "קלטו" אותה למשפט שלהן ולפיכך הוראות האמנה מהוות חוק בכל אחת מהמדינות החתומות עליה.
קח לדוגמא צעיר ישראלי שהתאהב בצעירה אמריקאית. הזוג נישא והיגר לארה"ב שם נולדו להם שני ילדים. לאחר כמה שנים החליטו בני הזוג להתגרש ונקבע בפסק דין של בימ"ש אמריקאי כי הילדים יתגוררו עם האב ואילו האם זכאית לבקר אותם פעמיים בשבוע ובכל סופשבוע שני. מה לעשות במקרה של חטיפת ילד בגירושין?

האם רשאי האב – אשר קיבל את משמורת הילדים – לקחתם ולהגר עמם לישראל? התשובה תהיה בדרך כלל שלילית היות ומדובר בחטיפה: זכויות המשמורת שקיבל האב אינן נותנות לו את הזכות לעקור את הילדים מהמדינה בה נולדו וגדלו כל חייהם ולהרחקים מאמם.

אם ילד נחטף למדינה החתומה על אמנת האג יש להגיש תביעה לביהמ"ש במדינה אליה נחטף הילד ולבקש כי הוא יוחזר למדינה ממנה נחטף. ביהמ"ש יבדוק בתחילה האם אכן בוצעה חטיפה – כלומר האם המדינה ממנה נלקח הילד היא מרכז חייו. אם התשובה לכך חיובית יצטרך ביהמ"ש לקבוע האם יש להחזיר את הילד אל המדינה ממנה נחטף. הכלל הוא שיש להחזיר את הילד אל המדינה ממנה נחטף ואולם יש לכלל זה כמה חריגים – כגון חלוף הזמן מעת החטיפה ועד הגשת התביעה, התנהגות ההורה התובע ביחס לזכויות המשמורת או הביקור שלו וסכנה מוכחת לילד במדינה ממנה נחטף.

מדינות שאינן חתומות על אמנת האג שופטות מקרים כאלו עפ"י החוק הנוהג בהן ולפיכך כל מדינה כזו נוהגת בצורה שונה. המדינה המרכזית שאינה חתומה על אמנת האג – מבחינתנו כישראלים – היא רוסיה וידוע כי ילדים שנחטפו לרוסיה קשה מאוד להחזירם אם בכלל.

כמו בהרבה מקרים מניעה היא התרופה הטובה ביותר.לפיכך הדרך הטובה ביותר למנוע חטיפה היא להגיש לביהמ"ש בקשה לעיכוב יציאתם של ילדיכם מהארץ ברגע בו מתחיל הליך גירושין. חשוב להדגיש כי עיכוב היציאה אין משמעו שלא תוכלו לקחת את הילדים לטיול בר מצווה: בכל מקרה בו אתם או בן זוגכם תרצו לצאת עם הילדים לחו"ל ניתן להגיש בקשה לביהמ"ש אשר יתנה בדרך כלל את היתר היציאה החד פעמי בערובות שיבטיחו את החזרת הילדים.

כאשר זוג מתגרש או נפרד אחת השאלות עמן יש להתמודד היא כיצד לחלק את הרכוש שצברו בני הזוג עד לפרדתם? בעניין זה עוסק חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973. ואולם יש לזכור כי חוק זה חל רק על זוגות שנישאו משנת 1974 ואילך. כלומר זוגות שנישאו קודם לכן או זוגות שלא נישאו וחיו יחדיו כידועים בציבור יחלקו את רכושם עפ"י דינים אחרים עליהם נעמוד במאמר נפרד.

במקרה טיפוסי של זוג שנישא בשנת 1980 יחולק רכושו עפ"י חוק יחסי ממון. בחוק זה יש מנגנון חלוקה שנקרא "איזון משאבים" ומשמעו כי יש לערוך שומה של כל הנכסים של כל אחד מבני הזוג ולבדוק נכסיו של מי שווים יותר. בן הזוג "העשיר" ישלם לבן זוגו "העני" את מחצית ההפרש בין שווי הרכוש של כל אחד מהם.

נשמע מסובך? הנה דוגמא: נניח שנקבע כי הרכוש של הבעל שווה 2,000,000 ש"ח ואילו רכושה של האישה שווה 3,000,000 ש"ח. ברור כי ההפרש בין רכוש הבעל ("העני") לרכוש האישה ("העשירה") הוא 1,000,000 ש"ח. לפיכך במקרה כזה על האישה לשלם לבעל 500,000 ש"ח המהווים מחצית מההפרש ביניהם.

אבל מה נכלל ברכוש שאת שוויו מודדים על מנת לבצע את איזון המשאבים? החוק קובע כי יכללו בו רק נכסים שנרכשו במהלך הנישואין. בנוסף קובע החוק כי נכסים שנרכשו במהלך הנישואין בצורת ירושה או מתנה לא יכללו בהסדר.

אם נחזור לדוגמא הקודמת ונראה כי הבעל ירש מהוריו בעת הנישואין דירה בווי של 2,000,000 ש"ח הרי שהדירה הזאת לא תיכלל בנכסים שלו שיבדקו לצורך איזון המשאבים. כלומר יתכן שהבעל בפועל עשיר יותר מהאישה אבל אם נכסיו מקורם בירושה או במתנה עדיין האישה היא זו שתצטרך לשלם לו את ההפרש כפי שהראנו קודם.

מה עם פנסיה, קופת גמל וקרנות השתלמות? כמו בנכסים אחרים – החלק שנצבר במהלך הנישואין יחולק והחלק שנצבר לפני הנישואין או לאחר הפרדה לא יחולק. לצורך קביעת השיעור המדויק בדרך כלל נעזרים באקטואר שקובע איזה חלק מהקרן נצבר במהלך הנישואין. ניתן לקבוע כי בן הזוג השני יקבל את חלקו בקרנות רק בעת שיבשילו או שניתן לערוך היוון ולשלם בבת אחת לבן הזוג את חלקו.

עד לפני מספר שנים לא ניתן היה לבצע הליך איזון משאבים כל עוד לא התגרשו בני הזוג. ואולם החוק תוקן וכיום ניתן לבצע הליך איזון משאבים כאשר חלפה שנה מיום הגשת התביעה או תשעה חודשים מיום שבני הזוג נפרדו.

חשוב לזכור כי אם יש לבני הזוג נכסים הרשומים על שם שניהם במשותף ידונו נכסים אלו לא לפי חוק יחסי ממון אלא לפי הדין הכללי. למשל דירה הרשומה ע"ש שני בני הזוג יש להגיש תביעה לפירוק השיתוף בה כך גם בנוגע למכונית או חשבון בנק משותפים.

מתי כדאי לעשות הסכם ממון? קודם כל כאשר ההסדר של איזון המשאבים לא מוצא חן בעינכם ואתם רוצים הסדר אחר. במקרה כזה הסכם ממון – אם תדאגו לאשר אותו כנדרש בחוק – יבטיח לכם חלוקה כלבבכם.

המקרה השני הוא רכוש שיש לפני הנישואין ושקיים חשש ש"יתערבב" במהלך הנישואין. למשל: הבעל קנה דירה לפני שנישא והיא רשומה על שמו אבל הוא משלם משכנתא על חלק מהדירה וממשיך בתשלומים גם לתוך הנישואין מכסף שהוא מרוויח במהלך הנישואין.

בנוסף היו מקרים שבהם בתי המשפט קבעו שרכוש שניתן במתנה או בירושה בכל זאת יאוזן אם הוכח שבן הזוג השתתף באחזקה או שיפוץ או אם הוא רומה ע"י בן זוגו שאמר לו כי הרכוש גם שלו. מקרה כזה הוא של אישה שהאמינה לבעלה כי אין צורך שבני הזוג יקנו דירה כי הרי יש להם דירה שירש הבעל מהוריו. ביהמ"ש פסק כי התנהגותו של הבעל מחייבת לתת לאישה מחצית מערך הדירה. לפיכך אם רוצים להבטיח באופן מוחלט רכוש שנרכש לפני הנישואין או ניתן במתנה או ירושה במהלכם כדאי לערוך הסכם ממון. על אופן עריכת הסכם ממון נעמוד במאמר נפרד.

בישראל אין הסדר אחד לחלוקת רכוש לכל הזוגות: מי שנישא משנת 1974 ואילך יחול על רכושו הסדר איזון המשאבים הכלול בחוק יחסי ממון ועל כך עמדנו במאמר נפרד. לעומת זאת מי שנישא לפני 1974 או שהחליט כלל לא להינשא רכושו יחולק עפ"י חזקת השיתוף.

חזקת השיתוף היא יצירה של ביהמ"ש העליון שהשתכללה ע"י שורה ארוכה של פסקי דין משנות החמישים ועד ימינו. החזקה אומרת כי מי שחיי עם בן זוגו חזקה עליו שהוא מתכוון לשתף אותו ברכושו. לכן אם לאחד מבני הזוג יש דירה שרשומה רק על שמו חזקה עליו שהתכוון שהדירה תהא שייכת גם לבן זוגו ולכן יורה ביהמ"ש לרשום את הדירה גם על שמו של בני הזוג. מי שרוצה לטעון כי כלל לא התכוון לחלק את רכושו עם בן זוגו יצטרך להביא הוכחות לטענתו. לעומתו בן הזוג רק יצטרך להראות חיים משותפים.

כמו בהליך איזון המשאבים בד"כ יחליט ביהמ"ש כי רק נכסים שנרכשו במהלך החיים המשותפים יוכרזו כמשותפים לשני בני הזוג. כמו כן גם כאן בדרך כלל לא יכריז ביהמ"ש כי נכס שהתקבל במתנה או בירושה הוא משותף.

מה אם כן השוני בין שני ההליכים? הליך איזון המשאבים הוא אובליגטורי בעוד חזקת השיתוף היא קניינית. מעבר למילים הגדולות ההבדל לאדם הפשוט הוא זה: מי שבידו פסק דין המכריז כי על פי חזקת השיתוף מחצית דירתו של בן זוגו שייכת לו יכול ללכת עם פסק הדין לטאבו לרשום את מחצית הדירה על שמו. לעומת זאת אם פסק הדין אומר כי עפ"י הליך איזון המשאבים על בן הזוג לשלם לו את שווי מחצית הדירה לא ניתן לרשום את מחצית הדירה על שמו אלא רק לקבל את ערכה בכסף.

מדוע ההבדל הזה חשוב? אם למשל לבן הזוג יש נושים הרי שבן הזוג שקיבל פסק דין מכוח הסדר איזון המשאבים יצטרך להתחלק עם הנושים האחרים. לעומת זאת בן זוג שקיבל פסק דין מכוח חזקת השיתוף לא יצטרך להתחלק עם שאר הנושים והם לא יוכלו לעקל את חלקו בדירת בן זוגו.

כאמור חזקת השיתוף חלה גם על מי שכלל לא נישאו. לכן אם אינכם רוצים שבן זוגכם יהיה שותף לרכושכם מומלץ לערוך הסכם בדומה להסכם ממון ולאשרו בביהמ"ש.

יובהר כי הכרזה על בני זוג כידועים בציבור יכולה להינתן לא על בסיס היקף הזמן שבו בני הזוג יחד אלא על בסיס מבחן כוונת הצדדים האם כוונתם היא להיות בני זוג לכל דבר ועניין.

גם אם יוכיח צד כי הוא בנסיבות המקרה ידוע בציבור עליו לעבור את המסוכה השנייה ולהוכיח כי בינו לבין בין זוג (לשעבר) הייתה כוונת שיתוף וזאת לגבי כל נכס אשר רשום על שם בן זוגו לשעבר והוא דורש חלק בו.

כאשר אדם מת מתחלק רכושו בין יורשיו. החוק העוסק באופן החלוקה הוא חוק הירושה הקובע מי יורש אותנו וכמה מקבל כל אחד מיורשינו. אם הקביעה של חלוקת הרכוש לאחר מותנו אינה נראית לנו אנו יכולים לערוך צוואה – ועל כך במאמר נפרד.

עפ"י ההסדר הקבוע בחוק הירושה במקרה הטיפוסי של אדם שמת והותיר אחריו בן או בת זו וילדים יתחלק רכושו מחצית לבן או בת הזוג ומחצית לילדים. כך לדוגמא אם אישה מתה והשאירה בעל וחמישה ילדים יקבל בעלה 50% מרכושה וכל אחד מילדיה יקבל 10% מרכושה. אם האדם מת ולא הותיר בן זוג אלא רק ילדים יתחלק רכושו שווה בשווה בין כל ילדיו.

החלוקה היא בין כל הילדים של המנוח גם אם חלק מהם מנישואים קודמים או מחוץ לנישואין וגם אם חלק מאומצים וחלק ביולוגים.

התמונה מסתבכת במקרה שאדם נפטר ללא ילדים וללא בן או בת זו:. במקרה כזה יורשיו הם הוריו ואם אלו אינם עוד בחיים – צאצאיהם. כלומר אדם שיש לו אחים אך לא ילדים או בן זוג או הורים – אחייו ירשו אותו. אם אין לו אחים אך להוריו היו אחים שילדו ילדים – בני דודו ירשו אותו. אדם שאין לו יורשים כלל – המדינה יורשת אותו.

לעניין הגדרת בן זוג לחוק הירושה מדובר על מי שנשוי פורמאלית למנוח או לידוע בציבור – אם כי ידוע בציבור יצטרך להוכיח את דבר היותו בן זוג.

יורש יכול להחליט להסתלק מחלקו בעזבון. מקרה טיפוסי הוא של ילדים שאחד מהוריהם מת והם מסתלקים מחלקם בעזבון לטובת ההורה שנותר בחיים.

יש אנשים המעבירים את רכושם לילדיהם בעודם בחיים "כדי לחסוך את מס הירושה" מדובר במהלך מוטעה היות ובישראל בוטל מס הירושה בראשית שנות השמונים. למעשה ישראל היא המדינה המערבית היחידה שאין בה מס ירושה ולפיכך אין כל צורך בהעברת רכוש בעודכם בחיים.

אם קרוב שלנו נפטר ואנו יורשיו כיצד נקבל לידנו את רכושו? לשם כך יש לקבל צו ירושה מהרשם לענייני ירושה היושב באזור מגוריו של המנוח. יש למלא בקשה לצו ירושה ולהגישה אל הרשם ולאחר זמן מה נקבל צו ירושה.אם חלק מהיורשים הסתלקו מחלקם בעזבון יש למלא תצהיר הסתלקות ולצרפו לבקשה לצו ירושה.

אם הייתה למנוח דירה או נכס מקרקעין אחר יש לרשום את צו הירושה בטאבו כך שהדירה תרשם על שמם של היורשים. לטובת מי שחרד ממסים נציין כי הליך כזה אינו מחייב תשלום מס רכישה או שבח וגם מסיבה זו זול יותר להעביר נכס באמצעות ירושה.

זכרו כי גם הבנק בו מתנהל חשבונו של המנוח ידרוש מאתנו להציג צו ירושה בטרם יתן לנו את הכספים המופקדים בחשבון.

אם הגשנו בקשה לצו ירושה ואדם אחר מתנגד לאופן החלוקה שביקשנו הוא יכול להגיש התנגדות לצו לרשם לענייני ירושה. במקרה כזה הרשם יעביר את ההתנגדות לביהמ"ש לענייני משפחה וההתנגדות תידון כאילו הוגשה תביעה. מקרה טיפוסי של התנגדות הוא כאשר גבר חי עם אישה ללא נישואין ולאחר מותו ילדי מבקשים לרשת אותו. האישה, שרוצה לקבל 50% מהעזבון, צריכה להגיש התנגדות לרשם ובהמשך יהיה עליה להוכיח כי אכן הייתה בת זוגו של המנוח.

עניין נוסף שחשוב לדעת הוא כי החוק אוסר על עסקאות בעזבונו של אדם. כלומר אם שני אנשים עושים הסכם לפיו נכסיו של האחד יעברו לשני במות הראשון – הסכם כזה אינו תקף. הדרך היחידה בה אדם יכול לצוות מה יעשה בנכסיו לאחר מותו היא באמצעות צוואה ושום הסכם לא יכול לבוא במקומה.

יחד עם זאת אין להתבלבל: אם אדם חתם על חוזה החיובים והזכויות שלו עפ"י החוזה תקפים גם לאחר מותו. למשל אדם רכש דירה מקבלן ומת בטרם שילם את כל התמורה. יורשיו חייבים לשלם (מתוך העזבון) את התמורה וזכאים לקבל מהקבלן את הדירה.

ככלל חובותיו של אדם משולמים מתוך עזבונו: אם אדם מת ומותיר חובות בסך של 1,000,000 ש"ח בעוד שכלל עזבונו הוא 500,000 ש"ח הרי שנושיו יקבלו את כל העזבון – אך לא למעלה מזה. כלומר הנושים אינם יכולים לבוא אל היורשים ולדרוש מהם שישלמו את חובות המנוח אם נכסי העזבון לא כיסו אותם.

מזונות ילדים הם הכספים שמשלם הורה לילדיו עבור פרנסתם. כאשר זוג נפרד ואחד מבני הזוג נשאר עם הילדים מזונות הם דרכו של בן הזוג השני להתשתתף בפרנסת הילדים.

בישראל, חלה תמורה רבה בכל הנוגע למזונות קטינים. ההלכות מתחלקות לגילאי הילדים: ילדים עד גיל 6 וילדים מגיל 6 ועד גיל 18. 

לגבי מזונות ילדים על גיל 6: האב חב במזונות ילדיו עפ"י הדין האישי שלו. משמעות הדין האישי היא הדין הדתי של העדה הדתית אליה שייכים ההורים וילדים רק אם ההורים וילדיהם אינם שייכים לעדה דתית או (שייכים לעדות דתיות שונות, או במקרה שהדין הדתי איננו מקנה מזונות לקטין מתחת לגיל 6) יכול חוק המדינה העוסק במזונות.

בהנחה שההורים וילדיהם (קטינים מתחת לגיל 6) הם יהודים,יחול על מזונות הילדים דין תורה / הדין האישי. בית המשפט לעינייני משפחה פסק כי דין התורה כולל בתוכו מזונות בסיסיים שלעולם יכולו רק על האב העומדים כיום על סך של 1400 ש"ח לכל קטין ושוב יודגש כי מדובר רק בקטינים מתחת לגיל 6. סכום זה לא ישונה גם אם האם הינה עשירה ואילו האב עני מרוד, במידה והאב הינו אדם עמיד הרי שמעבר לסכום הנ"ל יכולים להתווסף עוד כמה מאות שקלים לכל קטין מתחת לגיל 6 בנוסף לדמי המזונות יכולו על האב חיובים נוספים: דמי מדור והוצאות נלוות.

דמי מדור הינו חיוב שיכול לבוא בשתי חלופות שונות או בדמות דמי שכירות (במידה והאשה משלמת דמי שכירות למגוריה עם הקטינים) או דמי משכנתא במידה והאישה משלמת משכנתא על דירה בה היא מתגוררת יחד עם ילדיה. סכום דמי המדור משתנה בהתאם לכמות הילדים, בגין ילד אחד ישלם האב 30% מדמי השכירות/משכנתא בגין 2 ילדים 40% ובגין 3 ילדים ואילך 50%. יובהר כי בתי המשפט נוהגים להגביל את הסכום המקסימלי לדמי מדור שלא יעלה מעבר ל 1500 ש"ח לכל ילד.

הוצאות נלוות, מדובר בהוצאות בגין הרכיבים החינוכים והבריאותיים של הקטינים, במרבית המקרים פוסקים בתי המשפט כי הצדדים יחלקו באופן שווה בהוצאות אלו, גילם יהיה אשר יהיה.

דמי מזונות קטינים מגיל 6 ואילך: בפסק דין 919/15 נקבעה הלכה חדשה הנוגעת לדמי מזונותיהם של קטינים מגיל 6. פסק הדין הביא לשינוי מהותי ואקוטי בדיני המזונות. על מנת שלא לסבך את הקורא יובאו להלן העקרונות הבסיסיים של השינוי: 

א – הדין האישי מבוטל לגבי מזונות קטינים מעל גיל 6 – בוטלה החובה של האב לזון את ילדיו כחובה יחידנית

ב – במשמורת משותפת מלאה (כשההורים מקיימים חלוקת זמנים שווה עם ילדיהם) ישאו הצדדים בהוצאות של הקטינים תלויות השהות בלבד – כל צד ישא בהוצאות הקטינים כשהם אצלו. המשמעות האב לא צריך לשלם לאם מזונות.

ג- סכום המזונות כשאין משמורת משותפת יקבע עפ"י נוסחה מתמטית אשר מחשבת את האלמנטים הבאים: הוצאות הקטינים בפועל ( מזון ביגוד הנעלה ודיור), היקף השהות של כל הורה עם הילדים ( הסדרי השהות), ההכנסה הפנויה של כל הורה. עפ"י הפרמטרים הנ"ל יכול להיות מצב שהאם תשלם הפרשי הוצאות הקטינים לאב ולא להיפך.

הנושא הכאוב ביותר בתיק גירושין הוא עניין משמורתם של הילדים: כאשר ההורים נפרדים ואינם חיים יותר תחת קורת גג אחת מי יחזיק בילדים? מומלץ ביותר להשתדל ולהגיע להסכם בעניין זה לטובת הילדים שכן ככל שיתרבו נקודות החיכוך והמחלוקות בין ההורים כך יסבלו הילדים יותר.

כאשר זוג נפרד ואין הסכמה בין ההורים מי מהם יחזיק בילדים מוגשת בד"כ תביעה לביהמ"ש לענייני משפחה או לבית הדין בה תובע אחד ההורים את המשמורת על הילדים.
ביהמ"ש או ביה"ד יחליט בעניין זה עפ"י חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. עפ"י סעיף 25 לחוק זה כאשר אין הסכם בין ההורים תקבע המשמורת עפ"י טובת הילד. בנוסף קובע החוק כי ילדים עד גיל 6 ימסרו למשמורתה של האם "אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת". להוראה זו קוראים "חזקת הגיל הרך". איך נקבעת משמורת על הילדים

חשוב להדגיש: חזקת הגיל הרך אין משמעה כי בכל מקרה ילדים עד גיל שש ימסרו לאם וכבר היו מקרים בהם קבע ביהמ"ש כי ילדים צעירים יותר ימסרו לאב דווקא. המשמעות היא כי יש להוכיח נסיבות יוצאות דופן על מנת למסור ילדים קטנים לידי אביהם.

ככלל על מנת לקבוע מה היא טובת הילד ולמי למסור את משמורתו יעזר ביהמ"ש בפקידות הסעד לסדרי דין. פקידות סעד אלו הן עובדות סוציאליות העובדות במחלקות הרווחה של הרשויות המקומיות. בד"כ תבדק המשפחה ע"י פקידת סעד מהרשות המקומית בה מתגוררת המשפחה.

פקידת הסעד תיפגש עם ההורים ועל הילדים ותבחן גם את ההורים והילדים במפגש מתשותף על מנת לבדוק את אופי הקשר של כל אחד מההורים עם ילדיהם. לעיתים יערך גם ביקור בבית המשפחה. לאחר תום הבדיקה תכתוב פקידת הסעד דו"ח הנקרא "תסקיר פקידת סעד" אשר יוגש לביהמ"ש.

לפעמים לא ניתן להסתפק בתסקיר פקידת סעד ואז יורה ביהמ"ש על עריכת "בדיקת מסוגלות הורית". בדיקה כזו נערכת ע"י פסיכולוג מומחה לילדים או ע"י מכוני בדיקה העוסקים בנושא זה. בניגוד לבדיקה ע"י פקידות הסעד בדיקה זו כרוכה בעלויות אשר משולמות ע"י ההורים.

ביהמ"ש בד"כ מאמץ את המלצת המומחים – פקידות הסעד או הפסיכולוגים – אך לא תמיד. בנוסף אם אחד הצדדים אינו מרוצה מההמלצה הוא יכול לבקש לחקור את עורך הדו"ח ורק לאחר החקריה ינתן פסק דין.

בשנים האחרונות נערך מחקר שבדק אפשרות של שיתוף הילדים בהכרעות בשאלת משמורתם. הילדים נפגשים עם עובדים סוציאלים מיחידת הסיוע שליד ביהמ"ש אשר בודקים את רצונם וצרכיהם. מהמחקר עלה כי רובם הגדול של הילדים אינם רוצים לקבוע את משמורתם ומעדיפים כי המבוגרים יעשו זאת עבורם. יחד עם זאת נמצא במחקר כי הילדים רוצים שמצוקותיהם ישמעו וילקחו בחשבון.

עובדה שחשוב מאוד לזכור בענין משמורת היא כי פסק הדין תמיד ניתן לשינוי אם השתנו נסיבות מהותיות. למשל אם ניתן פסק דין כי הילדים יהיו עם האם כאשר האב גר ברחוב הסמוך ולאחר שנתיים האם החליטה לעקור לאזור אחר בארץ יוכל האב להגיש תביעת משמורת מחודשת ויתכן כי משמורתם של הילדים תשונה.

צוואה היא מסמך שכותב אדם בו הוא מורה מה יעשה ברכושו לאחר מותו. בצוואה בד"כ מורה המצווה (כותב הצוואה) למי לחלק את רכושו, כמה יקבל כל אחד מהנהנים ובאיזה אופן.

מתי יש לערוך צוואה? כאשר אינכם רוצים שרכושכם יתחלק לאחר מותכם באופן עליו מורה חוק הירושה. דוגמא טיפוסית למצב זה הוא זוג שנמצא בהליכי גירושין אך עדיין לא התגרש. עפ"י חוק הירושה אם אחד מהם מת בטרם ניתן גט בן הזוג יורש מחצית מרכושו של הנפטר. כדי למנוע מצב זה מומלץ לכתוב צוואה אם התחלתם בהליך גירושין בה תצוו את רכושכם למי שתחפצו – ילדיכם, הוריכם וכו' – ותימנעו מהצורך להוריש רכוש לבן זוג שכבר אינו בן זוגכם למעשה.
כל הכללים לכתיבת צוואה

מקרה נוסף הוא של בני זוג המעוניינים כי בן זוגם ירש את כל רכושם וכי רק לאחר מותו של בן הזוג יעבור עזבונם לילדיהם. במקרה כזה מקובל לערוך "צוואות הדדיות" כלומר שני בני הזוג כותבים צוואה זהה בה הם קובעים כי במותם יעבור רכושם לבן הזוג ולאחר מות בן הזוג לילדיהם.

צוואה יש לערוך בצורה שעליה מורה חוק הירושה. אם לא נעשה כך סביר מאוד שהצוואה תיפסל ורכשונו יחולק עפ"י הוראות הירושה עפ"י דין שבחוק הירושה ולא בדרך שרצינו.

יש ארבע דרכים לערוך צוואה אך כאן נתרכז בשתי דרכים עיקריות: צוואה בעדים וצוואה בכתב יד.

צוואה בעדים היא הדרך הטובה ביותר לערוך צוואה: בדרך כלל עורך דין עורך את הצוואה ומצווה חותם עליה בפני שני עדים. עריכת צוואה בעדים היא הדרך הבטוחה ביותר לערוך צוואה הן מבחינת הניסוח – עורך דין יודע כיצד לנסח את הוראות הצוואה כך שיהיו מדוייקות, מובנות ונכונות מבחינה חוקית – והן מבחינת תקפות הצוואה היות שקשה יותר לטעון שמי שערך צוואה בעדים לא היה כשיר לכך.

צוואה בכתב יד צריכה להיכתב כולה בכתב ידו של המצווה וחייבת לכלול תאריך וחתימה של המצווה.

מה קורה כאשר מתברר לכם שקרוב שלכם ערך צוואה המנשלת אותכם מהירושה? ניתן להגיש התנגדות לקיום הצוואה לרשם לענייני ירושה. במקרה כזה הרשם יעביר את התיק לביהמ"ש לענייני משפחה אשר יטפל בהתנגדות כתביעה משפטית לכל דבר.
התנגדות לקיום צוואה יכולה להתבסס על כך שהצוואה אינה עומדת בדרישות של חוק הירושה – למשל אינה חתומה – או על כך שהמצווה לא היה כשיר לערוך צוואה או על כך שמישהו השפיע עליו השפעה בלתי הוגנת.

יש זכור שביהמ"ש דורש רמת הוכחה גבוהה מאוד ממי שטוען שהצוואה אינה תקפה ואולם בכל זאת היו מקרים בהם ביהמ"ש ביטל צוואות כאשר נוכח שהמצווה לא היה כשיר או שמישהו השפיע עליו.

לכן מי שרוצה לכתוב צוואה ולהיות בטוח שהיא לא תבוטל ע"י תביעה של בן משפחה שנושל מהעזבון יטיב לעשות אם יערוך את הצוואה באמצעות עורך דין המתמחה בכך על מנת להימנע מטענות כאלו.

לצערנו הרב במדינתנו לא מכיר החוק בנישואי זוגות חד מיניים, אולם אין הדבר קובע מסמרות לגבי יכולתם של זוגות חד מיניים להתמסד באמצעות הסכם הכולל בתוכו הן היבטים רכושיים בין בני זוג והן היבטים של מזונות ומשמורת ילדים של בני זוג ובכלל זה להכיל עליהם באמצעות הסכם את חוק יחסי הממון. 

המשמעות היא כי זוגות חד מיניים יכולים למסד את הקשר הזוגי לא רק ביהניהם אלה לקבוע היבטים רכושים ואו אחרים שיכובדו גם על ידי הציבור.

ובמילים פשוטות אם יקבעו הצצדים בהסכם חיים משותפים כי על בן זוג א' לשלם לבן זוג ב' כספים לאחר פרידתם יוכל צד ב' לפעול בכל הכלים העומדים לרשותו של בן זוג סטרייטי בערכאות השונות. כך גם ההוראות הקשורות לילדים של בני הזוג.

כיום האפשרות היחידה במדינתנו לאפשר לאב/אם לא ביולגיים לקבל זכות אפוטרופסו\ת על קטין שנולד לבן זגום הביולוגי הוא רק באמצעות קבלת צו אימוץ על הקטין. בהיעדר הסכמה של ההורה הביולוגי לכך, לא יינתן צו זה.

באופן פרקטי כדי שזוג גברים יכולו להביא ילד, הרי שעליהם למצוא תורמת ביציתו ואם פנוקדאית יכולה היא ליהיות אותה אישה או 2 נשים נפרדות. הליך זה בארץ לא חוקי ועל כן יש להסדיר הליך זה בחו"ל. עובדה זו מייקרת את ההליכים והופכת אותם לבלתי זמינים לזוגות חד מינייים שאין להם תקציב לכך.

באופן פרקטי גם לזוג נשים החיים לא קלים גם כאן יש למצוא תורם זרע ואילו על בת הזוג לקבל צו אימוץ.

בטרם פועלים להבאת ילד לעולם על בני הזוג החד מיניים לקבל יעוץ משפטי מיקיף על מנת למנוע מצב בו תורמת הביצית והאם לא תדרוש זכויות על הקטין ו/או תורם הזרע גם כן.

לסיכום הנני ממליצה לזוגות חד מיניים תחילה לערוך הסכם חיים משותפים וכן לקבל יעוץ משפטי מקיף על אודות מצבם המשפטי הן כלפי בן זוגם/בנות זוגן והן כלפי הצדדים המצטרפים להבאת הקטין לעולם.

את המונח שבכותרת סבורה אני שמעט מאוד מהקוראים הכירו, לו הייתי מעלה אותו לפני פחות מעשור ואף יותר מכך, גם בקרב אנשי המקצוע העוסקים בכך מונח זה לא היה מנוח על הפרק. ואולם, היום אין ילד שלא מכיר את המונח הזה, אולם האם הנכם יודעים למה התכוון המשורר בתקנתו? לשם כך אכתוב מס' מילים כדלקמן:

ניכור הורי הוא לא רק מונח שגובל בתוכו הסתה בוטה של הילד נגד הורהו השני או ניתוק קשר חלקי או טוטאלי של ילד מאחד מהוריו, אלא התנהגות יום יומית שאם ננתח אותה היא נראית "על פניו נורמטיבית" אולם אין היא כזו. 

רק למען הדוגמה די בכך שהילד חשוף להערות של הורה על ההורה השני כגון: "הוא כזה דפוק" " היא כזו סתומה" "הוא לא מבין כלום בחינוך" "היא אמא לא טובה" "הוא אבא לא טוב", אלו הם משפטים שדי בהם כדי לגרום לילד נזק נפשי גדול. כלומר לא צריכה להיות הסתה פרועה, קללות קשות וגידופים או ניתוק חלקי או מוחלט על מנת שילד יחווה ניכור הורי. 

מאידך, כיום העובדים הסוציאליים במשרדי הרווחה, פקידי הסעד והפסיכולוגיים המטפלים באבחון הניכור ההורי והטיפול בו, משתמשים במונח ניכור הורי כאבחנה כמעט אוטומטית בסיטואציה בה ילד מסרב להיות בקשר עם ההורה השני. מבחינתם בכל מצב שבו ילד איננו מעוניין לפגוש בהורה השני, באופן כמעט אוטומטי מואשם ההורה הראשון בניכור הורי!  מצב דברים זה מצער מאוד שכן כיום קיימת קלות בלתי נסבלת של רשויות הרווחה ל"הפיל" את המונח בכל סיטואציה. אבהיר כי  גם במקרים בהם הילד איננו מעוניין לפגוש באימו או אביו,  לאור העובדה כי עבר טראומה כגון נזק פיזי ו/או נפשי ורגשי על ידי אותו הורה, גם אז לא בוחלים רשויות רווחה וקובעים בחוות דעתם כי הילד מנוכר ע"י ההורה השני. 

אמת הדבר כי כשילד שלא חווה התעללות נפשית או פיזית, מצד אביו או אימו ובכל זאת מסרב באופן עיקש לכל קשר עימו, הרי שכי אז יהא נכון וצודק  לקבוע שישנה סבירות גבוהה לניכור הורי אך בטח שלא בכל מקרה ובטח שלא באופן אוטומטי כפי שאני רואה שקובעים כיום.

לסיכום, אמליץ לכל ההורים שקוראים את המאמר הזה, בין אם הם בהליכי גירושין או בין אם הם בזוגיות טובה או טובה פחות, לחשוב היטב בטרם אנו מביעים את עמדתנו השלילית כלפי ההורה הנוסף בחייהם של ילדנו כשילדנו שומעים וחשופים לאמרות שלנו, הדבר עלול להשפיע עליהם קשות. כמו כן אמליץ לאותם זוגות המצויים בהליכי גירושים ומחזיקים בידיהם תסקיר של פקידת סעד, שקבעה כי הם מואשמים בניכור הורי על אף שמדובר בסיטואציה בה ההורה שילדו מסרב להיות איתו בקשר התעלל בו נפשית פיזית או רגשית, לעמוד איתן מול רשויות הרווחה ומול בתי המשפט ולהוכיח אחרת. זה אפשרי!!!

האם עלינו לשאת בחובות בני הזוג שלנו?

שאלה כזו ושאלות דומות לה מגיעות לשולחני חדשות לבקרים, התשובות להן אינן חד משמעיות. ואולם קיימים כללים שאין לסטות מהן ובכפוף לנסיבות מסוימות לא נחוייב בחובות אשר יצרו בני/בנות הזוג שלנו.

המבחנים הם: 

1. האם החוב נוצר בזמן היותנו בני זוג? אם התשובה לשאלה זו חיובית אזי יש לעבור למבחן הבא.

2. האם החוב נוצר במסגרת עסק של בן/בת הזוג אשר לי לא הייתה שליטה ואו ידיעה עליו? אם התשובה לכך היא חיובית אזי יש למבחן       הבא.

3. האם זה סביר בנסיבות חיינו כי לא הייתה לי יכולת לדעת על היווצרות החוב? אם התשובה לכך חיובית אז  לא אחוייב בחובות בן הזוג שלי. 

מבחן הסבירות הוא המבחן הקשה ביותר וכדי להתגבר עליו יש להוכיח שבעת שבן זוגי ניהל עסק אני עבדתי במקום אחר ובכפוף לכך עסקו נוהל בחשבון בנק נפרד. כמו כן נבחנת  התנהגותו של בן הזוג החייב ונבדקת השאלה האם הייתה לו /לה התנהלות כזו שלא אפשרה לבת/בן זוגו/ה לדעת את פעילותו העסקית של בן הזוג החייב.

ברור שבמידה ויש הסכם ממון בין הצדדים המחריג פעילויות עסקיות, הרי שהמבחנים דלעיל אינם נדרשים, ואולם גם בהיעדר הסכם ממון ובקיום שיתוף מלא בין בני הזוג הרי שבמענה חיובי למבחנים הנ"ל ניתן להתגבר על נושים של בן הזוג החייב.

במועד גירושי הצדדים ובבחינת הרכוש של הצדדים שצברו יחד (כשאין הסכם ממון או לחילופין כשלא מוכחת הפרדה רכושית), אזי יש לאזן הן את החובות והן את הזכויות שיצרו בני הזוג במהלך חייהם המשותפים. אולם כפי שכתבתי לעיל לא יחוייב בן זוג בחובות בן הזוג האחר בהתקיים תשובות חיוביות למבחנים הנ"ל. 

אין כמעט דבר פחות רומנטי מהסכם ממון: כולנו רוצים להיסחף אל חיי הנישואין שלנו על כנפי הרומנטיקה וללכת חבוקים אל השקיעה כמו שהוליווד לימדה אותנו.לדבר לפני החתונה על הסדרים של חלוקת רכוש בעת גירושין נראה ממש לא במקום ומחרב את כל הכיף של תכנון חתונה.
אבל אם נזכור שחתונה אינה רק ערב קסום אחד אלא תחילתו של מסע משותף בן שנים רבות נבין שאולי יש עוד דברים שכדאי לחשוב עליהם חוץ מרומנטיקה.
יתרונותיו של הסכם ממון שנכרת עם הנישואין הוא בכך שניתן לקבוע את חלוקת הרכוש – ולעיתים גם ענייני מזונות ואחזקת ילדים – בשלב בו בני הזוג אוהבים זה את זה והכעס והשנאה שעלולים להתלוות להליך גירושין אינם משבשים את שיקול דעתם. הסכם ממון – מה חשוב לדעת?

זוג שיתגרש לאחר שחתם על הסכם ממון יגלה שיש לו הרבה פחות נושאים לריב עליהם. כתוצאה מכך ניתן לצמצם מאוד את ההליכים המשפטיים בין בני הזוג ולחסוך הן בכסף והן במתח, חרדה וכעס.

על מנת שהסכם אכן יהיה הסכם ממון לא די לנסח הסכם ולחתום עליו אלא יש לאשר אותו באופן הקבוע בחוק יחסי ממון. ניתן לאשר את הסכם הממון לפני הנישואין אצל נוטריון או אצל רושם הנישואין (בדרך כלל הרב) או שניתן לאשרו לאחר הנישואין בביהמ"ש לענייני משפחה או בביה"ד הרבני.

ההמלצה שלנו היא העדיף אישור בביהמ"ש לענייני משפחה ולבקש כי ביהמ"ש לא רק יאשר את ההסכם אלא גם יתן לו תוקף של פסק דין.

מתי כדאי לעשות הסכם ממון? קודם כל כאשר ההסדר של איזון המשאבים לא מוצא חן בעינכם ואתם רוצים הסדר אחר. למשל אם אינכם רוצים לשתף את בן זוגכם בפנסיה שתצברו במהלך הנישואין. במקרה כזה הסכם ממון יבטיח לכם חלוקה כלבבכם– אם תדאגו לאשר אותו כנדרש בחוק.

המקרה השני הוא רכוש שיש לפני הנישואין ושקיים חשש ש"יתערבב" במהלך הנישואין. למשל: הבעל קנה דירה לפני שנישא והיא רשומה על שמו אבל הוא משלם משכנתא על חלק מהדירה וממשיך בתשלומים גם לתוך הנישואין מכסף שהוא מרוויח במהלך הנישואין.

בנוסף היו מקרים שבהם בתי המשפט קבעו שרכוש שניתן במתנה או בירושה בכל זאת יאוזן אם הוכח שבן הזוג השתתף באחזקה או שיפוץ או אם הוא רומה ע"י בן זוגו שאמר לו כי הרכוש גם שלו. מקרה כזה הוא של אישה שהאמינה לבעלה כי אין צורך שבני הזוג יקנו דירה כי הרי יש להם דירה שירש הבעל מהוריו. ביהמ"ש פסק כי התנהגותו של הבעל מחייבת לתת לאישה מחצית מערך הדירה. לפיכך אם רוצים להבטיח באופן מוחלט רכוש שנרכש לפני הנישואין או ניתן במתנה או ירושה במהלכם כדאי לערוך הסכם ממון. על אופן עריכת הסכם ממון נעמוד במאמר נפרד.

חשוב מאוד להיעזר בעורך דין בניסוח הסכם ממון שכן ניסוח לא מספיק דווקני יכול ליצור בעיות בעתיד. זכרו כי הסכם ממון – שנקרא במקרה כזה הסכם חיים משותפים – יכול להועיל גם לזוגות שחיים יחדיו ללא נישואין. גם הסכם חיים משותפים כדאי מאוד לאשר בביהמ"ש.

כאשר הורים מתגרשים ונקבעת משמורת הילדים אצל אחד מהם יש לקבוע גם את הסדרי הביקור של הילדים עם ההורה שלא קיבל את המשמורת עליהם.

גם כאן מומלץ מאוד להגיע להסכמה בין ההורים ולא להזדקק לביהמ"ש ואולם באין ברירה יש להגיש תביעה בעניין זה – בד"כ כחלק מתביעה בעניין המשמורת.

הסדרי הביקור יקבעו גם הם ע"י ביהמ"ש בהסתמך על חוות דעתם של מומחים – פקידות הסעד או מומחה למסוגלות הורית.

בד"כ יקבע כי ההורה שלא קיבל את המשמורת יקבל את הילדים לביקור פעמיים בשבוע וכן בכל סוף שבוע שני. בד"כ הביקורים יהיו עם לינה.

כאשר יש טענה כי ההורה הלא משמורן נוהג באלימות בילדים או מתעלל בהם באופן אחר ניתן להגיש בקשה לביקורים מוגבלים ומפוקחים. ביהמ"ש יבחן את הטענות ואם ימצא כי יש בהן ממש יקבע כי ההורה הלא משמורן יראה את הילדים במרכז קשר: זהו חדר המצוי בד"כ בלשכת הרווחה במקום מגוריהם של הילדים בו יכול ההורה הלא משמורן לפגוש את הילדים בהשגחת עובד סוציאלי. ביקורים כאלו נערכים בד"כ פעם או פעמיים בשבוע לפרק זמן קצר של שעה או שעתיים לכל היותר.

חשוב לזכור כי ביקורים מפוקחים כאלו הם עניין בעייתי מאוד: מצד אחד ברור כי האינטרס של הילד הוא כי יהיה לו קשר חם, חופשי ורב ככל האפשר עם כל אחד מהוריו וברור כי קביעת ביקורים בפיקוח פוגעת בכך. מצד שני לעיתים אכן קיימת סכנה לגופו של הילד ואפילו לחייו כפי שראינו בעת האחרונה וביקורים מפוקחים הכרחיים להגנה עליו. למרבה הצער ישנם הורים לא מעטים שאינם מהססים להטיח בבני זוגם לשעבר האשמות שווא על התעללות בילדים על מנת להרחיקם מהילד. לא תמיד מצליח ביהמ"ש להבחין בין האשמות שווא כאלו לבין חששות לגיטימיים.

זכרו: לילד שלכם מגיע לקבל קשר עם שני הוריו. אל תבלבלו בין הצרכים והרצונות שלכם לבין אלו של ילדכם והימנעו ככל האפשר מעירוב הילד במחלוקת ביניכם. רק אם יש לכם חששות אמיתיים ומבוססים בקשו ביקורים.

אחד מחסרונות הגלובליזציה והניידות המוגברת שהביאה עמה הוא נושא חטיפות הילדים. כאשר זוג מתגרש וכל אחד מבני הזוג רוצה להתגורר בארץ אחרת היכן יגורו ילדיהם? מי יקבע? מה היא חטיפה וכיצד מתמודדים עמה?

על מנת להתמודד עם שאלה זו חתמו רוב מדינות המערב על אמנת האג המגדירה מה היא חטיפה ומסדירה את הטיפול בחטיפות ילדים. כל המדינות החתומות על אמנת האג "קלטו" אותה למשפט שלהן ולפיכך הוראות האמנה מהוות חוק בכל אחת מהמדינות החתומות עליה.
קח לדוגמא צעיר ישראלי שהתאהב בצעירה אמריקאית. הזוג נישא והיגר לארה"ב שם נולדו להם שני ילדים. לאחר כמה שנים החליטו בני הזוג להתגרש ונקבע בפסק דין של בימ"ש אמריקאי כי הילדים יתגוררו עם האב ואילו האם זכאית לבקר אותם פעמיים בשבוע ובכל סופשבוע שני. מה לעשות במקרה של חטיפת ילד בגירושין?

האם רשאי האב – אשר קיבל את משמורת הילדים – לקחתם ולהגר עמם לישראל? התשובה תהיה בדרך כלל שלילית היות ומדובר בחטיפה: זכויות המשמורת שקיבל האב אינן נותנות לו את הזכות לעקור את הילדים מהמדינה בה נולדו וגדלו כל חייהם ולהרחקים מאמם.

אם ילד נחטף למדינה החתומה על אמנת האג יש להגיש תביעה לביהמ"ש במדינה אליה נחטף הילד ולבקש כי הוא יוחזר למדינה ממנה נחטף. ביהמ"ש יבדוק בתחילה האם אכן בוצעה חטיפה – כלומר האם המדינה ממנה נלקח הילד היא מרכז חייו. אם התשובה לכך חיובית יצטרך ביהמ"ש לקבוע האם יש להחזיר את הילד אל המדינה ממנה נחטף. הכלל הוא שיש להחזיר את הילד אל המדינה ממנה נחטף ואולם יש לכלל זה כמה חריגים – כגון חלוף הזמן מעת החטיפה ועד הגשת התביעה, התנהגות ההורה התובע ביחס לזכויות המשמורת או הביקור שלו וסכנה מוכחת לילד במדינה ממנה נחטף.

מדינות שאינן חתומות על אמנת האג שופטות מקרים כאלו עפ"י החוק הנוהג בהן ולפיכך כל מדינה כזו נוהגת בצורה שונה. המדינה המרכזית שאינה חתומה על אמנת האג – מבחינתנו כישראלים – היא רוסיה וידוע כי ילדים שנחטפו לרוסיה קשה מאוד להחזירם אם בכלל.

כמו בהרבה מקרים מניעה היא התרופה הטובה ביותר.לפיכך הדרך הטובה ביותר למנוע חטיפה היא להגיש לביהמ"ש בקשה לעיכוב יציאתם של ילדיכם מהארץ ברגע בו מתחיל הליך גירושין. חשוב להדגיש כי עיכוב היציאה אין משמעו שלא תוכלו לקחת את הילדים לטיול בר מצווה: בכל מקרה בו אתם או בן זוגכם תרצו לצאת עם הילדים לחו"ל ניתן להגיש בקשה לביהמ"ש אשר יתנה בדרך כלל את היתר היציאה החד פעמי בערובות שיבטיחו את החזרת הילדים.

כאשר זוג מתגרש או נפרד אחת השאלות עמן יש להתמודד היא כיצד לחלק את הרכוש שצברו בני הזוג עד לפרדתם? בעניין זה עוסק חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973. ואולם יש לזכור כי חוק זה חל רק על זוגות שנישאו משנת 1974 ואילך. כלומר זוגות שנישאו קודם לכן או זוגות שלא נישאו וחיו יחדיו כידועים בציבור יחלקו את רכושם עפ"י דינים אחרים עליהם נעמוד במאמר נפרד.

במקרה טיפוסי של זוג שנישא בשנת 1980 יחולק רכושו עפ"י חוק יחסי ממון. בחוק זה יש מנגנון חלוקה שנקרא "איזון משאבים" ומשמעו כי יש לערוך שומה של כל הנכסים של כל אחד מבני הזוג ולבדוק נכסיו של מי שווים יותר. בן הזוג "העשיר" ישלם לבן זוגו "העני" את מחצית ההפרש בין שווי הרכוש של כל אחד מהם.

נשמע מסובך? הנה דוגמא: נניח שנקבע כי הרכוש של הבעל שווה 2,000,000 ש"ח ואילו רכושה של האישה שווה 3,000,000 ש"ח. ברור כי ההפרש בין רכוש הבעל ("העני") לרכוש האישה ("העשירה") הוא 1,000,000 ש"ח. לפיכך במקרה כזה על האישה לשלם לבעל 500,000 ש"ח המהווים מחצית מההפרש ביניהם.

אבל מה נכלל ברכוש שאת שוויו מודדים על מנת לבצע את איזון המשאבים? החוק קובע כי יכללו בו רק נכסים שנרכשו במהלך הנישואין. בנוסף קובע החוק כי נכסים שנרכשו במהלך הנישואין בצורת ירושה או מתנה לא יכללו בהסדר.

אם נחזור לדוגמא הקודמת ונראה כי הבעל ירש מהוריו בעת הנישואין דירה בווי של 2,000,000 ש"ח הרי שהדירה הזאת לא תיכלל בנכסים שלו שיבדקו לצורך איזון המשאבים. כלומר יתכן שהבעל בפועל עשיר יותר מהאישה אבל אם נכסיו מקורם בירושה או במתנה עדיין האישה היא זו שתצטרך לשלם לו את ההפרש כפי שהראנו קודם.

מה עם פנסיה, קופת גמל וקרנות השתלמות? כמו בנכסים אחרים – החלק שנצבר במהלך הנישואין יחולק והחלק שנצבר לפני הנישואין או לאחר הפרדה לא יחולק. לצורך קביעת השיעור המדויק בדרך כלל נעזרים באקטואר שקובע איזה חלק מהקרן נצבר במהלך הנישואין. ניתן לקבוע כי בן הזוג השני יקבל את חלקו בקרנות רק בעת שיבשילו או שניתן לערוך היוון ולשלם בבת אחת לבן הזוג את חלקו.

עד לפני מספר שנים לא ניתן היה לבצע הליך איזון משאבים כל עוד לא התגרשו בני הזוג. ואולם החוק תוקן וכיום ניתן לבצע הליך איזון משאבים כאשר חלפה שנה מיום הגשת התביעה או תשעה חודשים מיום שבני הזוג נפרדו.

חשוב לזכור כי אם יש לבני הזוג נכסים הרשומים על שם שניהם במשותף ידונו נכסים אלו לא לפי חוק יחסי ממון אלא לפי הדין הכללי. למשל דירה הרשומה ע"ש שני בני הזוג יש להגיש תביעה לפירוק השיתוף בה כך גם בנוגע למכונית או חשבון בנק משותפים.

מתי כדאי לעשות הסכם ממון? קודם כל כאשר ההסדר של איזון המשאבים לא מוצא חן בעינכם ואתם רוצים הסדר אחר. במקרה כזה הסכם ממון – אם תדאגו לאשר אותו כנדרש בחוק – יבטיח לכם חלוקה כלבבכם.

המקרה השני הוא רכוש שיש לפני הנישואין ושקיים חשש ש"יתערבב" במהלך הנישואין. למשל: הבעל קנה דירה לפני שנישא והיא רשומה על שמו אבל הוא משלם משכנתא על חלק מהדירה וממשיך בתשלומים גם לתוך הנישואין מכסף שהוא מרוויח במהלך הנישואין.

בנוסף היו מקרים שבהם בתי המשפט קבעו שרכוש שניתן במתנה או בירושה בכל זאת יאוזן אם הוכח שבן הזוג השתתף באחזקה או שיפוץ או אם הוא רומה ע"י בן זוגו שאמר לו כי הרכוש גם שלו. מקרה כזה הוא של אישה שהאמינה לבעלה כי אין צורך שבני הזוג יקנו דירה כי הרי יש להם דירה שירש הבעל מהוריו. ביהמ"ש פסק כי התנהגותו של הבעל מחייבת לתת לאישה מחצית מערך הדירה. לפיכך אם רוצים להבטיח באופן מוחלט רכוש שנרכש לפני הנישואין או ניתן במתנה או ירושה במהלכם כדאי לערוך הסכם ממון. על אופן עריכת הסכם ממון נעמוד במאמר נפרד.

בישראל אין הסדר אחד לחלוקת רכוש לכל הזוגות: מי שנישא משנת 1974 ואילך יחול על רכושו הסדר איזון המשאבים הכלול בחוק יחסי ממון ועל כך עמדנו במאמר נפרד. לעומת זאת מי שנישא לפני 1974 או שהחליט כלל לא להינשא רכושו יחולק עפ"י חזקת השיתוף.

חזקת השיתוף היא יצירה של ביהמ"ש העליון שהשתכללה ע"י שורה ארוכה של פסקי דין משנות החמישים ועד ימינו. החזקה אומרת כי מי שחיי עם בן זוגו חזקה עליו שהוא מתכוון לשתף אותו ברכושו. לכן אם לאחד מבני הזוג יש דירה שרשומה רק על שמו חזקה עליו שהתכוון שהדירה תהא שייכת גם לבן זוגו ולכן יורה ביהמ"ש לרשום את הדירה גם על שמו של בני הזוג. מי שרוצה לטעון כי כלל לא התכוון לחלק את רכושו עם בן זוגו יצטרך להביא הוכחות לטענתו. לעומתו בן הזוג רק יצטרך להראות חיים משותפים.

כמו בהליך איזון המשאבים בד"כ יחליט ביהמ"ש כי רק נכסים שנרכשו במהלך החיים המשותפים יוכרזו כמשותפים לשני בני הזוג. כמו כן גם כאן בדרך כלל לא יכריז ביהמ"ש כי נכס שהתקבל במתנה או בירושה הוא משותף.

מה אם כן השוני בין שני ההליכים? הליך איזון המשאבים הוא אובליגטורי בעוד חזקת השיתוף היא קניינית. מעבר למילים הגדולות ההבדל לאדם הפשוט הוא זה: מי שבידו פסק דין המכריז כי על פי חזקת השיתוף מחצית דירתו של בן זוגו שייכת לו יכול ללכת עם פסק הדין לטאבו לרשום את מחצית הדירה על שמו. לעומת זאת אם פסק הדין אומר כי עפ"י הליך איזון המשאבים על בן הזוג לשלם לו את שווי מחצית הדירה לא ניתן לרשום את מחצית הדירה על שמו אלא רק לקבל את ערכה בכסף.

מדוע ההבדל הזה חשוב? אם למשל לבן הזוג יש נושים הרי שבן הזוג שקיבל פסק דין מכוח הסדר איזון המשאבים יצטרך להתחלק עם הנושים האחרים. לעומת זאת בן זוג שקיבל פסק דין מכוח חזקת השיתוף לא יצטרך להתחלק עם שאר הנושים והם לא יוכלו לעקל את חלקו בדירת בן זוגו.

כאמור חזקת השיתוף חלה גם על מי שכלל לא נישאו. לכן אם אינכם רוצים שבן זוגכם יהיה שותף לרכושכם מומלץ לערוך הסכם בדומה להסכם ממון ולאשרו בביהמ"ש.

יובהר כי הכרזה על בני זוג כידועים בציבור יכולה להינתן לא על בסיס היקף הזמן שבו בני הזוג יחד אלא על בסיס מבחן כוונת הצדדים האם כוונתם היא להיות בני זוג לכל דבר ועניין.

גם אם יוכיח צד כי הוא בנסיבות המקרה ידוע בציבור עליו לעבור את המסוכה השנייה ולהוכיח כי בינו לבין בין זוג (לשעבר) הייתה כוונת שיתוף וזאת לגבי כל נכס אשר רשום על שם בן זוגו לשעבר והוא דורש חלק בו.

כאשר אדם מת מתחלק רכושו בין יורשיו. החוק העוסק באופן החלוקה הוא חוק הירושה הקובע מי יורש אותנו וכמה מקבל כל אחד מיורשינו. אם הקביעה של חלוקת הרכוש לאחר מותנו אינה נראית לנו אנו יכולים לערוך צוואה – ועל כך במאמר נפרד.

עפ"י ההסדר הקבוע בחוק הירושה במקרה הטיפוסי של אדם שמת והותיר אחריו בן או בת זו וילדים יתחלק רכושו מחצית לבן או בת הזוג ומחצית לילדים. כך לדוגמא אם אישה מתה והשאירה בעל וחמישה ילדים יקבל בעלה 50% מרכושה וכל אחד מילדיה יקבל 10% מרכושה. אם האדם מת ולא הותיר בן זוג אלא רק ילדים יתחלק רכושו שווה בשווה בין כל ילדיו.

החלוקה היא בין כל הילדים של המנוח גם אם חלק מהם מנישואים קודמים או מחוץ לנישואין וגם אם חלק מאומצים וחלק ביולוגים.

התמונה מסתבכת במקרה שאדם נפטר ללא ילדים וללא בן או בת זו:. במקרה כזה יורשיו הם הוריו ואם אלו אינם עוד בחיים – צאצאיהם. כלומר אדם שיש לו אחים אך לא ילדים או בן זוג או הורים – אחייו ירשו אותו. אם אין לו אחים אך להוריו היו אחים שילדו ילדים – בני דודו ירשו אותו. אדם שאין לו יורשים כלל – המדינה יורשת אותו.

לעניין הגדרת בן זוג לחוק הירושה מדובר על מי שנשוי פורמאלית למנוח או לידוע בציבור – אם כי ידוע בציבור יצטרך להוכיח את דבר היותו בן זוג.

יורש יכול להחליט להסתלק מחלקו בעזבון. מקרה טיפוסי הוא של ילדים שאחד מהוריהם מת והם מסתלקים מחלקם בעזבון לטובת ההורה שנותר בחיים.

יש אנשים המעבירים את רכושם לילדיהם בעודם בחיים "כדי לחסוך את מס הירושה" מדובר במהלך מוטעה היות ובישראל בוטל מס הירושה בראשית שנות השמונים. למעשה ישראל היא המדינה המערבית היחידה שאין בה מס ירושה ולפיכך אין כל צורך בהעברת רכוש בעודכם בחיים.

אם קרוב שלנו נפטר ואנו יורשיו כיצד נקבל לידנו את רכושו? לשם כך יש לקבל צו ירושה מהרשם לענייני ירושה היושב באזור מגוריו של המנוח. יש למלא בקשה לצו ירושה ולהגישה אל הרשם ולאחר זמן מה נקבל צו ירושה.אם חלק מהיורשים הסתלקו מחלקם בעזבון יש למלא תצהיר הסתלקות ולצרפו לבקשה לצו ירושה.

אם הייתה למנוח דירה או נכס מקרקעין אחר יש לרשום את צו הירושה בטאבו כך שהדירה תרשם על שמם של היורשים. לטובת מי שחרד ממסים נציין כי הליך כזה אינו מחייב תשלום מס רכישה או שבח וגם מסיבה זו זול יותר להעביר נכס באמצעות ירושה.

זכרו כי גם הבנק בו מתנהל חשבונו של המנוח ידרוש מאתנו להציג צו ירושה בטרם יתן לנו את הכספים המופקדים בחשבון.

אם הגשנו בקשה לצו ירושה ואדם אחר מתנגד לאופן החלוקה שביקשנו הוא יכול להגיש התנגדות לצו לרשם לענייני ירושה. במקרה כזה הרשם יעביר את ההתנגדות לביהמ"ש לענייני משפחה וההתנגדות תידון כאילו הוגשה תביעה. מקרה טיפוסי של התנגדות הוא כאשר גבר חי עם אישה ללא נישואין ולאחר מותו ילדי מבקשים לרשת אותו. האישה, שרוצה לקבל 50% מהעזבון, צריכה להגיש התנגדות לרשם ובהמשך יהיה עליה להוכיח כי אכן הייתה בת זוגו של המנוח.

עניין נוסף שחשוב לדעת הוא כי החוק אוסר על עסקאות בעזבונו של אדם. כלומר אם שני אנשים עושים הסכם לפיו נכסיו של האחד יעברו לשני במות הראשון – הסכם כזה אינו תקף. הדרך היחידה בה אדם יכול לצוות מה יעשה בנכסיו לאחר מותו היא באמצעות צוואה ושום הסכם לא יכול לבוא במקומה.

יחד עם זאת אין להתבלבל: אם אדם חתם על חוזה החיובים והזכויות שלו עפ"י החוזה תקפים גם לאחר מותו. למשל אדם רכש דירה מקבלן ומת בטרם שילם את כל התמורה. יורשיו חייבים לשלם (מתוך העזבון) את התמורה וזכאים לקבל מהקבלן את הדירה.

ככלל חובותיו של אדם משולמים מתוך עזבונו: אם אדם מת ומותיר חובות בסך של 1,000,000 ש"ח בעוד שכלל עזבונו הוא 500,000 ש"ח הרי שנושיו יקבלו את כל העזבון – אך לא למעלה מזה. כלומר הנושים אינם יכולים לבוא אל היורשים ולדרוש מהם שישלמו את חובות המנוח אם נכסי העזבון לא כיסו אותם.

מזונות ילדים הם הכספים שמשלם הורה לילדיו עבור פרנסתם. כאשר זוג נפרד ואחד מבני הזוג נשאר עם הילדים מזונות הם דרכו של בן הזוג השני להתשתתף בפרנסת הילדים.

בישראל, חלה תמורה רבה בכל הנוגע למזונות קטינים. ההלכות מתחלקות לגילאי הילדים: ילדים עד גיל 6 וילדים מגיל 6 ועד גיל 18. 

לגבי מזונות ילדים על גיל 6: האב חב במזונות ילדיו עפ"י הדין האישי שלו. משמעות הדין האישי היא הדין הדתי של העדה הדתית אליה שייכים ההורים וילדים רק אם ההורים וילדיהם אינם שייכים לעדה דתית או (שייכים לעדות דתיות שונות, או במקרה שהדין הדתי איננו מקנה מזונות לקטין מתחת לגיל 6) יכול חוק המדינה העוסק במזונות.

בהנחה שההורים וילדיהם (קטינים מתחת לגיל 6) הם יהודים,יחול על מזונות הילדים דין תורה / הדין האישי. בית המשפט לעינייני משפחה פסק כי דין התורה כולל בתוכו מזונות בסיסיים שלעולם יכולו רק על האב העומדים כיום על סך של 1400 ש"ח לכל קטין ושוב יודגש כי מדובר רק בקטינים מתחת לגיל 6. סכום זה לא ישונה גם אם האם הינה עשירה ואילו האב עני מרוד, במידה והאב הינו אדם עמיד הרי שמעבר לסכום הנ"ל יכולים להתווסף עוד כמה מאות שקלים לכל קטין מתחת לגיל 6 בנוסף לדמי המזונות יכולו על האב חיובים נוספים: דמי מדור והוצאות נלוות.

דמי מדור הינו חיוב שיכול לבוא בשתי חלופות שונות או בדמות דמי שכירות (במידה והאשה משלמת דמי שכירות למגוריה עם הקטינים) או דמי משכנתא במידה והאישה משלמת משכנתא על דירה בה היא מתגוררת יחד עם ילדיה. סכום דמי המדור משתנה בהתאם לכמות הילדים, בגין ילד אחד ישלם האב 30% מדמי השכירות/משכנתא בגין 2 ילדים 40% ובגין 3 ילדים ואילך 50%. יובהר כי בתי המשפט נוהגים להגביל את הסכום המקסימלי לדמי מדור שלא יעלה מעבר ל 1500 ש"ח לכל ילד.

הוצאות נלוות, מדובר בהוצאות בגין הרכיבים החינוכים והבריאותיים של הקטינים, במרבית המקרים פוסקים בתי המשפט כי הצדדים יחלקו באופן שווה בהוצאות אלו, גילם יהיה אשר יהיה.

דמי מזונות קטינים מגיל 6 ואילך: בפסק דין 919/15 נקבעה הלכה חדשה הנוגעת לדמי מזונותיהם של קטינים מגיל 6. פסק הדין הביא לשינוי מהותי ואקוטי בדיני המזונות. על מנת שלא לסבך את הקורא יובאו להלן העקרונות הבסיסיים של השינוי: 

א – הדין האישי מבוטל לגבי מזונות קטינים מעל גיל 6 – בוטלה החובה של האב לזון את ילדיו כחובה יחידנית

ב – במשמורת משותפת מלאה (כשההורים מקיימים חלוקת זמנים שווה עם ילדיהם) ישאו הצדדים בהוצאות של הקטינים תלויות השהות בלבד – כל צד ישא בהוצאות הקטינים כשהם אצלו. המשמעות האב לא צריך לשלם לאם מזונות.

ג- סכום המזונות כשאין משמורת משותפת יקבע עפ"י נוסחה מתמטית אשר מחשבת את האלמנטים הבאים: הוצאות הקטינים בפועל ( מזון ביגוד הנעלה ודיור), היקף השהות של כל הורה עם הילדים ( הסדרי השהות), ההכנסה הפנויה של כל הורה. עפ"י הפרמטרים הנ"ל יכול להיות מצב שהאם תשלם הפרשי הוצאות הקטינים לאב ולא להיפך.

הנושא הכאוב ביותר בתיק גירושין הוא עניין משמורתם של הילדים: כאשר ההורים נפרדים ואינם חיים יותר תחת קורת גג אחת מי יחזיק בילדים? מומלץ ביותר להשתדל ולהגיע להסכם בעניין זה לטובת הילדים שכן ככל שיתרבו נקודות החיכוך והמחלוקות בין ההורים כך יסבלו הילדים יותר.

כאשר זוג נפרד ואין הסכמה בין ההורים מי מהם יחזיק בילדים מוגשת בד"כ תביעה לביהמ"ש לענייני משפחה או לבית הדין בה תובע אחד ההורים את המשמורת על הילדים.
ביהמ"ש או ביה"ד יחליט בעניין זה עפ"י חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. עפ"י סעיף 25 לחוק זה כאשר אין הסכם בין ההורים תקבע המשמורת עפ"י טובת הילד. בנוסף קובע החוק כי ילדים עד גיל 6 ימסרו למשמורתה של האם "אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת". להוראה זו קוראים "חזקת הגיל הרך". איך נקבעת משמורת על הילדים

חשוב להדגיש: חזקת הגיל הרך אין משמעה כי בכל מקרה ילדים עד גיל שש ימסרו לאם וכבר היו מקרים בהם קבע ביהמ"ש כי ילדים צעירים יותר ימסרו לאב דווקא. המשמעות היא כי יש להוכיח נסיבות יוצאות דופן על מנת למסור ילדים קטנים לידי אביהם.

ככלל על מנת לקבוע מה היא טובת הילד ולמי למסור את משמורתו יעזר ביהמ"ש בפקידות הסעד לסדרי דין. פקידות סעד אלו הן עובדות סוציאליות העובדות במחלקות הרווחה של הרשויות המקומיות. בד"כ תבדק המשפחה ע"י פקידת סעד מהרשות המקומית בה מתגוררת המשפחה.

פקידת הסעד תיפגש עם ההורים ועל הילדים ותבחן גם את ההורים והילדים במפגש מתשותף על מנת לבדוק את אופי הקשר של כל אחד מההורים עם ילדיהם. לעיתים יערך גם ביקור בבית המשפחה. לאחר תום הבדיקה תכתוב פקידת הסעד דו"ח הנקרא "תסקיר פקידת סעד" אשר יוגש לביהמ"ש.

לפעמים לא ניתן להסתפק בתסקיר פקידת סעד ואז יורה ביהמ"ש על עריכת "בדיקת מסוגלות הורית". בדיקה כזו נערכת ע"י פסיכולוג מומחה לילדים או ע"י מכוני בדיקה העוסקים בנושא זה. בניגוד לבדיקה ע"י פקידות הסעד בדיקה זו כרוכה בעלויות אשר משולמות ע"י ההורים.

ביהמ"ש בד"כ מאמץ את המלצת המומחים – פקידות הסעד או הפסיכולוגים – אך לא תמיד. בנוסף אם אחד הצדדים אינו מרוצה מההמלצה הוא יכול לבקש לחקור את עורך הדו"ח ורק לאחר החקריה ינתן פסק דין.

בשנים האחרונות נערך מחקר שבדק אפשרות של שיתוף הילדים בהכרעות בשאלת משמורתם. הילדים נפגשים עם עובדים סוציאלים מיחידת הסיוע שליד ביהמ"ש אשר בודקים את רצונם וצרכיהם. מהמחקר עלה כי רובם הגדול של הילדים אינם רוצים לקבוע את משמורתם ומעדיפים כי המבוגרים יעשו זאת עבורם. יחד עם זאת נמצא במחקר כי הילדים רוצים שמצוקותיהם ישמעו וילקחו בחשבון.

עובדה שחשוב מאוד לזכור בענין משמורת היא כי פסק הדין תמיד ניתן לשינוי אם השתנו נסיבות מהותיות. למשל אם ניתן פסק דין כי הילדים יהיו עם האם כאשר האב גר ברחוב הסמוך ולאחר שנתיים האם החליטה לעקור לאזור אחר בארץ יוכל האב להגיש תביעת משמורת מחודשת ויתכן כי משמורתם של הילדים תשונה.

צוואה היא מסמך שכותב אדם בו הוא מורה מה יעשה ברכושו לאחר מותו. בצוואה בד"כ מורה המצווה (כותב הצוואה) למי לחלק את רכושו, כמה יקבל כל אחד מהנהנים ובאיזה אופן.

מתי יש לערוך צוואה? כאשר אינכם רוצים שרכושכם יתחלק לאחר מותכם באופן עליו מורה חוק הירושה. דוגמא טיפוסית למצב זה הוא זוג שנמצא בהליכי גירושין אך עדיין לא התגרש. עפ"י חוק הירושה אם אחד מהם מת בטרם ניתן גט בן הזוג יורש מחצית מרכושו של הנפטר. כדי למנוע מצב זה מומלץ לכתוב צוואה אם התחלתם בהליך גירושין בה תצוו את רכושכם למי שתחפצו – ילדיכם, הוריכם וכו' – ותימנעו מהצורך להוריש רכוש לבן זוג שכבר אינו בן זוגכם למעשה.
כל הכללים לכתיבת צוואה

מקרה נוסף הוא של בני זוג המעוניינים כי בן זוגם ירש את כל רכושם וכי רק לאחר מותו של בן הזוג יעבור עזבונם לילדיהם. במקרה כזה מקובל לערוך "צוואות הדדיות" כלומר שני בני הזוג כותבים צוואה זהה בה הם קובעים כי במותם יעבור רכושם לבן הזוג ולאחר מות בן הזוג לילדיהם.

צוואה יש לערוך בצורה שעליה מורה חוק הירושה. אם לא נעשה כך סביר מאוד שהצוואה תיפסל ורכשונו יחולק עפ"י הוראות הירושה עפ"י דין שבחוק הירושה ולא בדרך שרצינו.

יש ארבע דרכים לערוך צוואה אך כאן נתרכז בשתי דרכים עיקריות: צוואה בעדים וצוואה בכתב יד.

צוואה בעדים היא הדרך הטובה ביותר לערוך צוואה: בדרך כלל עורך דין עורך את הצוואה ומצווה חותם עליה בפני שני עדים. עריכת צוואה בעדים היא הדרך הבטוחה ביותר לערוך צוואה הן מבחינת הניסוח – עורך דין יודע כיצד לנסח את הוראות הצוואה כך שיהיו מדוייקות, מובנות ונכונות מבחינה חוקית – והן מבחינת תקפות הצוואה היות שקשה יותר לטעון שמי שערך צוואה בעדים לא היה כשיר לכך.

צוואה בכתב יד צריכה להיכתב כולה בכתב ידו של המצווה וחייבת לכלול תאריך וחתימה של המצווה.

מה קורה כאשר מתברר לכם שקרוב שלכם ערך צוואה המנשלת אותכם מהירושה? ניתן להגיש התנגדות לקיום הצוואה לרשם לענייני ירושה. במקרה כזה הרשם יעביר את התיק לביהמ"ש לענייני משפחה אשר יטפל בהתנגדות כתביעה משפטית לכל דבר.
התנגדות לקיום צוואה יכולה להתבסס על כך שהצוואה אינה עומדת בדרישות של חוק הירושה – למשל אינה חתומה – או על כך שהמצווה לא היה כשיר לערוך צוואה או על כך שמישהו השפיע עליו השפעה בלתי הוגנת.

יש זכור שביהמ"ש דורש רמת הוכחה גבוהה מאוד ממי שטוען שהצוואה אינה תקפה ואולם בכל זאת היו מקרים בהם ביהמ"ש ביטל צוואות כאשר נוכח שהמצווה לא היה כשיר או שמישהו השפיע עליו.

לכן מי שרוצה לכתוב צוואה ולהיות בטוח שהיא לא תבוטל ע"י תביעה של בן משפחה שנושל מהעזבון יטיב לעשות אם יערוך את הצוואה באמצעות עורך דין המתמחה בכך על מנת להימנע מטענות כאלו.

לצערנו הרב במדינתנו לא מכיר החוק בנישואי זוגות חד מיניים, אולם אין הדבר קובע מסמרות לגבי יכולתם של זוגות חד מיניים להתמסד באמצעות הסכם הכולל בתוכו הן היבטים רכושיים בין בני זוג והן היבטים של מזונות ומשמורת ילדים של בני זוג ובכלל זה להכיל עליהם באמצעות הסכם את חוק יחסי הממון. 

המשמעות היא כי זוגות חד מיניים יכולים למסד את הקשר הזוגי לא רק ביהניהם אלה לקבוע היבטים רכושים ואו אחרים שיכובדו גם על ידי הציבור.

ובמילים פשוטות אם יקבעו הצצדים בהסכם חיים משותפים כי על בן זוג א' לשלם לבן זוג ב' כספים לאחר פרידתם יוכל צד ב' לפעול בכל הכלים העומדים לרשותו של בן זוג סטרייטי בערכאות השונות. כך גם ההוראות הקשורות לילדים של בני הזוג.

כיום האפשרות היחידה במדינתנו לאפשר לאב/אם לא ביולגיים לקבל זכות אפוטרופסו\ת על קטין שנולד לבן זגום הביולוגי הוא רק באמצעות קבלת צו אימוץ על הקטין. בהיעדר הסכמה של ההורה הביולוגי לכך, לא יינתן צו זה.

באופן פרקטי כדי שזוג גברים יכולו להביא ילד, הרי שעליהם למצוא תורמת ביציתו ואם פנוקדאית יכולה היא ליהיות אותה אישה או 2 נשים נפרדות. הליך זה בארץ לא חוקי ועל כן יש להסדיר הליך זה בחו"ל. עובדה זו מייקרת את ההליכים והופכת אותם לבלתי זמינים לזוגות חד מינייים שאין להם תקציב לכך.

באופן פרקטי גם לזוג נשים החיים לא קלים גם כאן יש למצוא תורם זרע ואילו על בת הזוג לקבל צו אימוץ.

בטרם פועלים להבאת ילד לעולם על בני הזוג החד מיניים לקבל יעוץ משפטי מיקיף על מנת למנוע מצב בו תורמת הביצית והאם לא תדרוש זכויות על הקטין ו/או תורם הזרע גם כן.

לסיכום הנני ממליצה לזוגות חד מיניים תחילה לערוך הסכם חיים משותפים וכן לקבל יעוץ משפטי מקיף על אודות מצבם המשפטי הן כלפי בן זוגם/בנות זוגן והן כלפי הצדדים המצטרפים להבאת הקטין לעולם.

את המונח שבכותרת סבורה אני שמעט מאוד מהקוראים הכירו, לו הייתי מעלה אותו לפני פחות מעשור ואף יותר מכך, גם בקרב אנשי המקצוע העוסקים בכך מונח זה לא היה מנוח על הפרק. ואולם, היום אין ילד שלא מכיר את המונח הזה, אולם האם הנכם יודעים למה התכוון המשורר בתקנתו? לשם כך אכתוב מס' מילים כדלקמן:

ניכור הורי הוא לא רק מונח שגובל בתוכו הסתה בוטה של הילד נגד הורהו השני או ניתוק קשר חלקי או טוטאלי של ילד מאחד מהוריו, אלא התנהגות יום יומית שאם ננתח אותה היא נראית "על פניו נורמטיבית" אולם אין היא כזו. 

רק למען הדוגמה די בכך שהילד חשוף להערות של הורה על ההורה השני כגון: "הוא כזה דפוק" " היא כזו סתומה" "הוא לא מבין כלום בחינוך" "היא אמא לא טובה" "הוא אבא לא טוב", אלו הם משפטים שדי בהם כדי לגרום לילד נזק נפשי גדול. כלומר לא צריכה להיות הסתה פרועה, קללות קשות וגידופים או ניתוק חלקי או מוחלט על מנת שילד יחווה ניכור הורי. 

מאידך, כיום העובדים הסוציאליים במשרדי הרווחה, פקידי הסעד והפסיכולוגיים המטפלים באבחון הניכור ההורי והטיפול בו, משתמשים במונח ניכור הורי כאבחנה כמעט אוטומטית בסיטואציה בה ילד מסרב להיות בקשר עם ההורה השני. מבחינתם בכל מצב שבו ילד איננו מעוניין לפגוש בהורה השני, באופן כמעט אוטומטי מואשם ההורה הראשון בניכור הורי!  מצב דברים זה מצער מאוד שכן כיום קיימת קלות בלתי נסבלת של רשויות הרווחה ל"הפיל" את המונח בכל סיטואציה. אבהיר כי  גם במקרים בהם הילד איננו מעוניין לפגוש באימו או אביו,  לאור העובדה כי עבר טראומה כגון נזק פיזי ו/או נפשי ורגשי על ידי אותו הורה, גם אז לא בוחלים רשויות רווחה וקובעים בחוות דעתם כי הילד מנוכר ע"י ההורה השני. 

אמת הדבר כי כשילד שלא חווה התעללות נפשית או פיזית, מצד אביו או אימו ובכל זאת מסרב באופן עיקש לכל קשר עימו, הרי שכי אז יהא נכון וצודק  לקבוע שישנה סבירות גבוהה לניכור הורי אך בטח שלא בכל מקרה ובטח שלא באופן אוטומטי כפי שאני רואה שקובעים כיום.

לסיכום, אמליץ לכל ההורים שקוראים את המאמר הזה, בין אם הם בהליכי גירושין או בין אם הם בזוגיות טובה או טובה פחות, לחשוב היטב בטרם אנו מביעים את עמדתנו השלילית כלפי ההורה הנוסף בחייהם של ילדנו כשילדנו שומעים וחשופים לאמרות שלנו, הדבר עלול להשפיע עליהם קשות. כמו כן אמליץ לאותם זוגות המצויים בהליכי גירושים ומחזיקים בידיהם תסקיר של פקידת סעד, שקבעה כי הם מואשמים בניכור הורי על אף שמדובר בסיטואציה בה ההורה שילדו מסרב להיות איתו בקשר התעלל בו נפשית פיזית או רגשית, לעמוד איתן מול רשויות הרווחה ומול בתי המשפט ולהוכיח אחרת. זה אפשרי!!!

האם עלינו לשאת בחובות בני הזוג שלנו?

שאלה כזו ושאלות דומות לה מגיעות לשולחני חדשות לבקרים, התשובות להן אינן חד משמעיות. ואולם קיימים כללים שאין לסטות מהן ובכפוף לנסיבות מסוימות לא נחוייב בחובות אשר יצרו בני/בנות הזוג שלנו.

המבחנים הם: 

1. האם החוב נוצר בזמן היותנו בני זוג? אם התשובה לשאלה זו חיובית אזי יש לעבור למבחן הבא.

2. האם החוב נוצר במסגרת עסק של בן/בת הזוג אשר לי לא הייתה שליטה ואו ידיעה עליו? אם התשובה לכך היא חיובית אזי יש למבחן       הבא.

3. האם זה סביר בנסיבות חיינו כי לא הייתה לי יכולת לדעת על היווצרות החוב? אם התשובה לכך חיובית אז  לא אחוייב בחובות בן הזוג שלי. 

מבחן הסבירות הוא המבחן הקשה ביותר וכדי להתגבר עליו יש להוכיח שבעת שבן זוגי ניהל עסק אני עבדתי במקום אחר ובכפוף לכך עסקו נוהל בחשבון בנק נפרד. כמו כן נבחנת  התנהגותו של בן הזוג החייב ונבדקת השאלה האם הייתה לו /לה התנהלות כזו שלא אפשרה לבת/בן זוגו/ה לדעת את פעילותו העסקית של בן הזוג החייב.

ברור שבמידה ויש הסכם ממון בין הצדדים המחריג פעילויות עסקיות, הרי שהמבחנים דלעיל אינם נדרשים, ואולם גם בהיעדר הסכם ממון ובקיום שיתוף מלא בין בני הזוג הרי שבמענה חיובי למבחנים הנ"ל ניתן להתגבר על נושים של בן הזוג החייב.

במועד גירושי הצדדים ובבחינת הרכוש של הצדדים שצברו יחד (כשאין הסכם ממון או לחילופין כשלא מוכחת הפרדה רכושית), אזי יש לאזן הן את החובות והן את הזכויות שיצרו בני הזוג במהלך חייהם המשותפים. אולם כפי שכתבתי לעיל לא יחוייב בן זוג בחובות בן הזוג האחר בהתקיים תשובות חיוביות למבחנים הנ"ל. 

כתובתנו ודרכי התקשרות

ז'בוטינסקי 7 (מגדל משה אביב) קומה 53.

טלפון : 03-5188886 |  פקס : 03-5188887 | מייל : office@dineymishpaha.co.il

לקביעת פגישת ייעוץ מלא את הטופס הבא ושלח.

כתובתנו ודרכי התקשרות

ז'בוטינסקי 7, מגדל משה אביב קומה 53

טל | 03-5188886   פקס | 03-5188887